הלכות ספירת העומר

 

א. בליל שני של פסח, מתחילים לספור ספירת העומר. וסופרים בעמידה.

המצווה היא לספור מיד בהתחלת הלילה אחר צאת הכוכבים, ובדיעבד אפשר לספור כל הלילה.

בבית הכנסת, בליל שבת ויום טוב, סופרים לאחר הקידוש, כדי להקדים קדושת היום. ובמוצאי שבת ויום טוב סופרים קודם הבדלה, כדי לאחר יציאת היום. וכשחל יום טוב האחרון במוצאי שבת, שאומרים קידוש והבדלה על כוס אחד, סופרים גם כן קודם, כדי לאחר את ההבדלה.

ב. מי ששכח כל הלילה ולא ספר, יספור ביום בלא ברכה; ובלילות שאחר כך יספור בברכה. ואם שכח גם כל היום, יספור אחר כך בכל הלילות בלא ברכה. ואם נסתפק לו אם ספר בלילה או לא, אף על פי שלא ספר ביום שלאחריו, מכל מקום יכול לספור שאר הלילות בברכה.

ג. השואל מחברו בין השמשות או אחר כך: "כמה סופרים היום?" יאמר לו: "אתמול היה כך וכך"; שאם יאמר לו כמה סופרים היום, אינו רשאי לברך אחר כך על הספירה.

ד. לכתחילה קודם שיברך, צריך שידע על מה הוא מברך, זאת אומרת, שידע כמה ימים הוא בספירה. ובדיעבד אם לא ידע, ופתח ובירך על דעת שיספור כמו שישמע מחברו, גם כן יצא. וכן אם בירך על דעת לספור ארבעה ימים, ולאחר שבירך נזכר שצריך לספור חמישה, סופר חמישה ואינו צריך לברך שנית.

וכן אם טעה בספירה, כגון שהיה צריך לומר שישה ימים ואמר חמישה ימים, אם נזכר מיד, סופר כראוי ואין צריך לברך שנית; אבל אם הפסיק קצת, צריך לברך שנית.

ה. בכל יום טוב, אם חל ליל ראשון בשבת, שאין אומרים אז מערבית, אזי בליל שני אומרים המערבית מליל ראשון; חוץ מפסח, שאפילו חל ליל ראשון בשבת, מכל מקום בליל שני אומרים מערבית ששייך לו, מפני שמדבר מקצירת העומר שהיה בליל זה.

ו. בימי הספירה מתו תלמידי רבי עקיבא בשלושים ושלושה יום. ולכן נוהגין בימים אלו קצת אבלות, שאין נושאין נשים ואין מסתפרים. ויש חילוקי מנהגים במספר שלושים ושלושה ימים אלו.

יש מקומות נוהגים שחושבים אותם מיום ראשון של הספירה, ולכן אוסרים עד ל"ג בעומר. אך כשחל ראש חודש אייר בשבת, דיש בו שתי קדושות, קדושת שבת וקדושת ראש חודש, אז מתירים לישא וכן להסתפר בערב שבת. וביום ל"ג בעומר, וכן משם ואילך, מתירים, מפני שביום ל"ג בעומר פסקו מלמות. ולכן מרבים בו קצת שמחה, ואין אומרים בו תחנון. ואף שגם בו ביום מתו קצת, אמרו מקצת היום ככולו. ולכן אין להסתפר או לישא עד לאחר שהאיר היום, ולא מבערב. אך כשחל ל"ג בעומר ביום ראשון, מסתפרין בערב שבת שלפניו לכבוד השבת.

ז. ויש מקומות שמתירין עד ראש חודש אייר ועד בכלל, שהן שישה עשר יום, ונשארים שלושים ושלושה יום באיסור עד חג השבועות (ומסתפרין בערב החג). ומכל מקום ביום ל"ג בעומר בעצמו מתירים (וכשחל ביום ראשון מתירים בערב שבת, כמו שנתבאר לעיל).

ויש מקומות שמתירים עד ראש חודש אייר ולא עד בכלל, וביום א' דראש חודש מתחיל האיסור, ויום א' דהגבלה הוא יום השלושים ושלושה, ואמרו בו מקצת היום ככולו, ומותרים לישא ולהסתפר בהן, וגם ביום ל"ג בעומר מותרים (וכמו שנתבאר לעיל). וצריכין לנהוג בכל קהילה מנהג אחד, ולא ישנו לעשות מקצתן כך ומקצתן כך.

ח. הסנדק (הוא התופס את התינוק בשעת מילה), והמוהל ואבי הבן, מותרים להסתפר ביום שלפני המילה סמוך לערב, קודם הליכה לבית הכנסת.
 
ט. לעשות שידוכין אפילו בסעודה מותרים בכל הימים, אך ריקודים ומחולות אסורים.

י. נוהגין שלא לעשות מלאכה, אחד אנשים ואחד נשים, כל ימי הספירה, משקיעת החמה עד לאחר ספירת העומר. ורמז לזה, שנאמר: "שבע שבתות", מלשון שבות; שבזמן הספירה, דהיינו משקיעת החמה ואילך, יש לשבות ממלאכה עד לאחר הספירה.

 

י"א. ליל א' דשבועות מאחרים מלהתפלל ערבית עד צאת הכוכבים, שאם יתפללו קודם ויקבלו קדושת יום טוב, חסר מעט מן ארבעים ותשעת ימי הספירה, והתורה אמרה "שבע שבתות תמימות תהיינה".