מכיכר פיקדילי לכיכר הישיבה

 

היה זה בשנות השישים- "הסיקסטיז" כפי שנהוג לכנות את התקופה והתופעה… "ההיפי'ס". חבורות של נערים בשנות העשרים לחייהם, מגודלי שיער חמושים בגיטרה ותרמיל, הם ישבו בחבורות וניגנו כאילו בקשו למרוד במוסכמות העולם…

 

איש לא היה מאמין שבחבורה הלונדונית שהתמקמה בכיכר "פיקדילי" יושב בחור ישיבה לשעבר… אפילו הוא עצמו הספיק לשכוח את העולם ממנו בא… ג'וני כך הוא נקרא כיום בפי החברים כבר החל להתרגל למצבו החדש- זרוק! הוא השלה את עצמו שהוא נהנה שטוב לו, אבל את האמת הפשוטה והבסיסית הוא לא הצליח להסתיר גם מעצמו… הוא פשוט היה רעב, כמה זמן אפשר להתקיים בלי עבודה.

 

על ספסל בגן ציבורי הוא מצא עיתון, במדור הדרושים הוא גילה כי דרוש איש אחזקה לבית ספר, ג'וני הצטייד בכתובת המוסד והחליט להציע את עצמו לעבודה- הוא צריך לאכול. כשהגיע לבית הספר הוא גילה כי מדובר בעצם בישיבה, הוא חשב לברוח משם… אולם במחשבה שנייה הוא החליט שאין לו מה להפסיד.

 

ג'וני נכנס לחדרו של מנהל המוסד- ראש הישיבה. שלום הוא פתח שמעתי שאתם מחפשים איש תחזוקה למוסד, רצוני להציע את עצמי לעבודה. שב בבקשה הזמינו ראש הישיבה לשיחת הכירות, בין השורות קלט הרב כי לפניו נער יהודי בן ישיבה בעברו…

 

ובכן, אמר הרב, צר לי לומר לך כי המשרה אותה אתה מבקש נתפסה, אבל יש לי עבודה נוספת להציע לך, אני צריך מורה לגמרא- – –

 

-אני?! הרב לא שם לב איך אני נראה? על מה אתה מדבר בכלל?

 

-כן, אז מה בכך כאן מדובר בתלמידים שהם ברמה של מתחילים ואתה כבר למדת גמרא, מחר תבוא לכאן בשעה תשע וחצי בבוקר עם גמרא "בבא מציעא", אני צריך אותך.

 

-אבל תראה איך אני נראה.

 

-לא איכפת לי איך שאתה לבוש ומה שאתה עושה, העיקר שאתה יודע ללמד "בבא מציעא".

 

ג'וני אכן התייצב למחרת וגמרא "בבא מציעא" בידו הרב אף הוא עמד בדיבורו, הוא לא דיבר עם ג'וני מטוב ועד רע אודות מעשיו ולבושו, "בבא מציעא" דברה במקומו של הרב… ג'וני חזר להרגיש את המתיקות של התורה ונשאר ללמוד גם אחרי "שעות העבודה", הוא מצא את עצמו מחובר יותר לחברים מהישיבה מאשר לחברים בכיכר….

 

את שירי ההבל הוא החליף בלחן המושר בפי כל בן ישיבה- "נשמה שנתת בי טהורה היא"!