עצומה היתה הפליאה שחלפה בין שורות החסידים, כאשר נכנס רבם אל בית המדרש בליל חג הפסח, כשלרגליו הוא נועל נעלי בית בלויות. הכיצד זה שכחו בני ביתו של האדמו"ר לקנות עבורו זוג נעליים חדשות לחג?
אם החסידים נדהמו הרי שבני ביתו של הרבי התפלאו עוד יותר. הן בערב החג הונחו בחדרו של האדמו"ר הנעלים החדשות אותן הוא מדד לפני כן ואמר כי הן מתאימות למידתו. איש לא העז לגשת אל האדמו"ר ולשאול אותו מדוע אין הוא נועל מנעלים חדשים לכבוד החג. "בוודאי יש לו כוונות נסתרות" הרהרו החסידים, "לך תבין מה עובר בראשו של אדם קדוש זה".
התדהמה וההלם נשארו במקומם עד מוצאי החג, אז קרא הרבי – האדמו"ר רבי שמעון מלעלוב זצ"ל – לאחד מנכדיו, וביקש ממנו להסיר את המדבקה המודבקת בתחתית הנעל. "על המדבקה כתוב את שם החנות בה קניתי את הנעליים, "נעלי כהן", והתורה צוותה אותנו "וקידשתו" לכבד את הכהנים ולא לנהוג בהם בדרך ביזיון. אם כן איני רוצה לדרוך על מדבקה שעליה כתוב "כהן".
ראו כמה הידר הרבי בשמירה על קיום המצוות, עד שאפילו בדבר פעוט כל כך הוא הקפיד והעדיף לצאת לרחובה של עיר בנעלי בית, ולא לדרוך על "כהן" המודפס על גבי נייר.
