מסימני ההיכר של גדולי ישראל היא ההנאה העצומה שהם שואבים ממתיקות לימוד התורה. לאמיתו של דבר כל מי שיפנה את מחשבתו מדברים בטלים ויתרכז באופן מוחלט בלימוד יחוש במתיקות זו, ברם ייחודם של גדולי התורה הייתה ביכולתם התמידית לחוש בעונג המופלא הזה. עבור גדולי ישראל מתיקות התורה היא התגלמותו של גן עדן.
בהקשר זה מעניין להביא את ההמחשה המקורית שהביא הרב שך זצ"ל למושג "גיהינום": "גיהינום'", אמר הרב שך, "הוא אדם שלומד בליל שבת ונתקל ברמב"ם קשה. לאחר עמל רב עולה בידו ליישב את הקטע המוקשה, וכל מה שנותר לו לעשות עתה הוא לעיין עוד פעם נוספת בלשון הרמב"ם כדי לדקדק אם התירוץ מתאים ללשון הרמב"ם בהמשך, והנה באותו הרגע נכבה הנר ובחדר משתררת עלטה גמורה… זה גיהינום!"
